האתר אינו נתמך בדפדפן זה
אנא שדרגו לדפדפן חדש יותר
chrome firefox explorer safari opera

מבוא לעליות לארץ ישראל

המניעים לעלייה, התיישבות ומנהיגים.

העליה הראשונה:
1882-1904


הגורמים לעלייה הראשונה:

פרעות "סופות בנגב" ברוסיה. בעקבותיהן החלו גלי הגירה של היהודים מרוסיה.
האנטישמיות שהתגברה במזרח אירופה, בעיקר ברוסיה ובפולניה.
לאומיות, כהמשך לתנועת חיבת ציון. יהודים אלה שאפו לשיבת עם ישראל למולדתו היסטורית. הם רצו לפתח תרבות עברית לאומית ולחיות בארץ חיים עצמאיים.
שאיפה לחיות חיים יצרניים ולהתפרנס מעבודת האדמה.

בעלייה זו בולטת קבוצת בילו, בית יעקוב לכו ונלכה. שהתארגנה מתוך חבורת סטודנטים חילוניים וסוציאליסטיים. הקבוצה הייתה קטנה , כ 50 איש, אך חלוצית. הם היו רווקים ורצו להקדיש את עצמם לעבודה למען העם. לאחר שהתגברו על קשיים מרובים שנבעו בעיקר מחוסר תקציב ועזרה, הקימו בשנת 1884 את המושבה גדרה.
עולי העלייה הראשונה לא היו מאורגנים ע"י מוסדות לאומיים. הם היו חברי אגודות פרטיות שהתארגנו כדי לקנות אדמות בארץ ישראל.
ראשון לציון הייתה המושבה הראשונה 1882 שהוקמה בידי עולים מרוסיה. בהמשך הוקמו ראש פינה , זיכרון יעקוב, פתח תקווה יסוד המעלה, עקרון , נס ציונה, וגדרה.
לכל מושבה היה תקנון. ועד נבחר ניהל את המושבה. שפת הדיבור הייתה עברית.   בתחום החינוך נפתחו גני ילדים ובתי ספר בהם לימדו בעברית דבר זה היה בסיס לתחייה תרבותית בארץ ישראל.

בתחילת שנות השמונים של המאה התשע עשרה, החלו להגיע לחופי הארץ עולים שראו באור השונה את מטרת עלייתם. הם התלכדו סביב רעיונות חדשים, שעיקרם היה שיבת העם היהודי לארץ ישראל ויצירת תעסוקה בחקלאות ובסוגי מלאכות שונים.

מי היו העולים האלה? מה הביא אותם לרעיונות החדשים שלהם?

סיפור העלייה של מרביתם התחיל באזור האימפריה הרוסית בשנת 1881 .
בשנה זו התחוללו פרעות שהיהודים כינו "סופות בנגב" וכשמן כן היו. הפרעות התפרצו בבת אחת כמו סופות, והתרחשו בדרום האימפריה הרוסית. הרוסים גנבו, פגעו ואף הרגו יהודים במשך זמן רב, במקומות יישוב שונים. הפרעות התפשטו אחר כך לארצות נוספות, לפולין ולרומנייה שבמזרח אירופה. בשנת 1881 בלבד נפגעו כ220 קהילות יהודיות, עשרות אלפי יהודים ברחו מפני המון הגויים המתפרעים, רבים נפצעו ועשרות נהרגו, ונגרם נזק עצום לרכוש היהודי. רבים מקרב האוכלוסייה היהודים החליטו לעזוב. השאלה הייתה: לאן?
רוב המשפחות היהודיות בחרו להגר לאמריקה. אבל קבוצה קטנה העלתה רעיות חדש: להקים לתחייה את העם היהודי בארץ ישראל!
באותה תקופה התחילו להתעורר באירופה תנועות שהדגישו את הזהות הלאומית. הזהות הלאומית התבטאה בטריטוריה משוטפת , בהיסטוריה משוטפת ובלשון אחת. כך לגרמנים בגרמניה, ולצרפתים בצרפת וכך לתושבים בארצות אחרות.היהודים שחיו בזמן זה באירופה הושפעו מקבוצות אלה, והחלו לפעול להקמת תנועה לאומית יהודית, שמטרתה העיקרית הייתה להקים לתחייה את עם ישראל על ידי שיבה לציון, ארץ ישראל, ולחדש את חיי העם היהודי במולדת שתיבנה מחדש.
במקומות שונים באירופה קמו אגודות שנקראו "חיבת ציון". בתחילה לא היה קשר בין האגודות, אך שאיפת כולן הייתה להחיות את עם ישראל על ידי שיבה לציון. גם לפני הקמת תנועת חיבת ציון היו רעיונות ותוכניות שונות של יחידים, אלא שהפעם זו הייתה תנועה עממית.

ד"ר יהודה לייב פינסקר, שהיה בתקופה מאוחרת יותר מראשי תנועת חיבת ציון, כתב בשנת 1882 חוברת בשם "אוטואמנציפציה" פרוש השם הוא : שחרור עצמי, בחוברת טען פינסקר כי עם ישראל בגולה הוא לא עם חי, אלא צל של עם, שאומות העולם מפחדות ממנו. פחדן אומות העולם יחד עם בעיות חברתיות וכלכליות, הוא המקור לאנטישמיות. לכן טען פינסקר, פתרון הבעיה היהודית אינו במלחמה באנטישמיות, גם לא בפרסומים נגדה, אלא בהתעוררות לאומית, בשחרור עצמי ובריכוז היהודים בארץ משלהם. החוברת ענתה לבעיותיהם של רבים מחובבי ציון, והייתה לאחד מהגורמים שהשפיעו על הרעיון הציוני ותחיית עם ישראל בארצו.

ראשוני העולים שרובם היו סוחרים או בעלי מלאכה בארצות מוצאם , ראו את ייעודם בעבודת אדמה בארץ ישראל. זו הייתה הפעם הראשונה שקבוצה גדולה של יהודים עולה לארץ ישראל לא בגלל קדושתה הדתית, אלא כדי לחיות בה ולעבוד בה. קשיים רבים עמדו בדרכן של המשפחות שהגיעו לארץ. עבודת האדמה שלא היו רגילים בה, האקלים השונה ותנאי המחיה הקשים שהביאו בעקבותיהם מחלות וסבל, העולים התגעגעו מאוד אל הנופים, אל החברים ואל המשפחה הגדולה שעזבו. היו שעות רבות, גם של חגים ושמחות , שהניתוק מהקהילה היהודית שממנה באו והבדידות החברתית הכבידו עליהם מאוד.
בארץ ישראל שלטו, העותומנים (התורכים) . רוב התושבים בארץ היו ערבים . כשהחלו להגיע משפחות אנשי העלייה הראשונה , הערבים חששו שתהיה תחרות על אדמות ועל פרנסה, היהודים שחיו בארץ קודם לעלייה הראשונה התרכזו בעיקר בארבע ערים, שנקראו ערי הקודש: ירושלים צפת, טבריה וחברון. עם הגעתם של אנשי העלייה הראשונה, קיבלו היהודים הוותיקים , שגרו כבר בארץ, את הכינוי, "הישוב הישן" לעומת העולים החדשים שנקראו, "הישוב החדש". מקצת מאנשי הישוב הישן התחילו בהקמת יישובים חקלאיים עוד לפני תחילת העלייה הראשונה.
רבים מן העולים עסקו בחקלאות הם הקימו את המושבות הראשות: פתח תקווה , ראשון לציון, זיכרון יעקוב, עקרון, גדרה , רחובות, חדרה, ראש פינה, יסוד המעלה, ועוד. המושבה הייתה צורת ההתיישבות החקלאית הראשונה ביישוב העברי החדש. ייחודה של המושבה היה בכך שהאדמה והמשק היו רכושם הפרטי של המתיישבים. המושבות הראשונות הפכו לערים כראשון לציון, פתח תקווה, רחובות ואחרות. רבות מהמשפחות היהודיות ניסו לא לדבר בשפת אמם, שעליה חונכו בחוץ לארץ: רוסית, פולנית, רומנית והשתדלו לדבר עברית הם אף הוציאו עיתונים בעברית!
במושבות הוקמו בתי ספר שבהם ניתן חינוך עברי. רבים מילדי המשפחות היהודיות למדו בבתי ספר אלה.
כעשר שנים אחרי שראשוני העלייה הראשונה הגיעו לארץ ישראל קם כוח חדש בעם היהודי באירופה. בנימין זאב הרצל, עיתונאי מאוסטריה , כתב את החוברת מדינת היהודים, ובה קבע שהפתרון לבעיית היהודים הוא הקמת בית לאומי יהודי שבו יתקבצו כל היהודים . רבים קראו את החוברת והזדהו עם הכתוב בה.
שנה לאחר הפרסום כינס הרצל בבזל שבשוויץ את הקונגרס הציוני , הוחלט על עקרונות לבחירת צירים ונציגים, ולניהול הקונגרסים הבאים. הוחלט גם על הקמת גופים נוספים כגון: בנק ציוני וקרן למימון הפעילות הציונית.


מושבות אלא נקלעו לקשיים כלכליים אשר הביאו אותם לפני קריסה אולם היה מי שעזר למושבות אלא, הלא הוא הברון רוטשילד, תרומתו הייתה בכך שהביא , או רצה להביא את הקדמה למושבות, הן מפעלים וכן צורות עבודה שונות. תקופתו נקראת תקופת הפקידות שכן היו מטעמו בארץ פקידים אשר הפעילו את המשקים אשר הוא ניהל.


העליה השנייה:
1903-1914


הגורמים לעלייה השנייה:

פרעות קישינב, שהוכיחו כי אין ליהודים עתיד ברוסיה.
כשלון מהפכת 1905 ברוסיה גרם לאכזבה אצל צעירים סוציאליסטיים אשר האמינו כי מהפכה תשנה לטובה את מצב יהודי רוסיה.
מות הרצל ב 1904 זעזע את התנועה הציונית וגרם לרבים להתאכזב מן הציונות המדינית אלה החליטו להמשיך בדרך הציונות המעשית.
הקול קורא של ויתקין השפיע על צעירים רבים.

בשנת 1903 החל להגיע לחופי ארץ ישראל גל עלייה חדש. בתוך גל עלייה זה התבלטה קבוצה קטנה של עולים שהיו שונים מקודמיהם: צעירים שעלו בגפם או עם חברים בני גילם. רבים מהם היו בעלי רעיונות מהפכניים ואמונה שבכוחם לשנות את העולם, להפוך אותו לטוב יותר, לצודק יותר ושוויוני. לקבוצות עולים זו קוראים "העלייה השנייה".
מה גרם לצעירים אלה לעלות לארץ ישראל? מה הביא אותם לרעיונות מהפכניים?

בשנת 1903, קרוב לימי הפסח, פרצו פרעות בעיר קישינב שברוסיה, שמאוחר יותר נקראו פרעות קישינב, בראשון לחג הפסחא הנוצרי, התנפלו מאות פורעים על היהודים ובמשך שלשה ימים עשו בהם שמות. האוכלוסייה הלא יהודית בקישינב תמכה בפורעים ועודדה אותם. לא נעשה אף ניסיון אמיתי על ידי השלטון המרכזי לעצור את הפורעים. 49 יהודים נרצחו, מאות נפצעו ורכוש הקהילה הושמד. שלשת ימי הפוגרום זעזעו את יהודי רוסיה.
שמען של הפרעות יצא בכל העולם, והדעה הרווחת הייתה שטובת היהודים מחייבת לעזוב את רוסיה. החשש לגורל היהודים עלה בקונגרס הציוני השישי שהתכנס בשנת 1903. הקונגרס הציוני ייצג את כל הציונים בכל רחבי העולם. בקונגרס הועלתה הצעה לפתרון. כיוון שהרצל, מייסד הקונגרס הציוני, לא קיבל את הזיכיון לעליית יהודים לארץ ישראל ולהתיישבותם בה, הציעו לו הבריטים, ששלטו באותה העת ההיא בחלקים מיבשת אפריקה ליישב את היהודים במזרח אפריקה. התוכנית להתיישב שם נקראה תוכנית אוגנדה, והוצעה כפתרון זמני. התוכנית עוררה תגובות רבות. מקצת מהיהודים ראו בה פתרון מצוין, בעוד שאחרים התנגדו בחריפות לתוכנית התיישבות כל שהי מחוץ לארץ ישראל, שהיא מנוגדת לעקרונות הציונות.
הרצל נפתר בשנת 1904 ורבים חששו שהארגון הציוני שעלה ביוזמתו ייעלם עם מותו. אך המפעל הציוני היה כבר נטוע היטב בלב רבים ומשבר בתנועה הציונית הביא משב רוח חדש בקרב צעירים יהודים וזירז את עלייתם לארץ.
רבים מצעירים אלה הושפעו מהרעיונות החדשים שפשטו באירופה באותה תקופה: שיוון בין בני האדם, קשר לטבע ורעיונות נוספים. הם רצו להפוך להיות פועלים, עובדי אדמה ולבנות חברה צודקת יותר.
כשנתיים אחרי פרעות קישינב, בשנת 1905 , החלה מהפכה ברוסיה. מנהיגי המהפכה רצו שהשלטון במדינה יהיה צודק ומבוסס על שיווין . היהודים קיוו שבעקבות המהפכה יינתנו גם להם זכויות שוות, ורבים מהם הצטרפו למהפכה. כתוצאה מין המהפכה הכריז השליט על חופש וזכויות לאזרחים. בסופו של דבר, המהפכה נכשלה והיהודים סבלו מכך במיוחד. מייד אחרי ההכרזה על שוויון זכויות, עברו כל היהודים פרעות קשות, כאשר גם יחידות צבא מקומיות סייעו בידי הפורעים. הפרעות הקשות מכולן נערכו באודסה, ובהם נהרגו 300 יהודים וכ- 40 אלף ברחו מבתיהם. במשך 12 ימים התחוללו 690 פוגרומים ב 600 ישובים. יהודים רבים נהרגו ונפצעו, אחרים הפכו לפליטים ורכוש יהודי רב נהרס ונבזז.
רבים מהצעירות והצעירים היהודים שלקחו חלק במהפכה השתייכו לתנועות נוער שפעלו למען שוויון בין בני האדם. לאחר כשלון המהפכה ברוסיה הם ניסו למצוא פתרון אחר. מקצתם בחרו להצטרף לעולים לארץ ישראל.
בארץ שלטו התורכים (העותמאנים) . רוב התושבים היו ערבים ומיעוטם יהודים . צעירי העלייה השנייה ניסו להתקבל לעבודה במשקים של אנשי העלייה הראשונה, שעלו זמן קצר קודם לכן וגרו במושבות. אולם , רבים מאנשי העלייה הראשונה העדיפו לקחת לעבודת האדמה פועלים ערבים ששכרם היה נמוך יותר ומיומנותם בעבודה גבוהה יותר. פרט לכך חששו אנשי העלייה הראשונה שבניהם ובנותיהם יתוודעו אל הצעירים והצעירות שרעיונותיהם המהפכניים לא התיישבו עם השקפת עולמם השמרנית. לפיכך התקשו הצעירים וצעירות אלו למצוא עבודה, וסבלו ממצוקה כלכלית, מרעב וממחלות. רבים מהצעירים עזבו, אך קומץ קטן התעקשו להמשיך בדרך שבה התחילו. הם הבינו שאיש מלבדם לא יגן על זכויותיהם ולכן עליהם להתארגן בקבוצה ולפעול יחד בכל התחומים. הם הקימו מפלגות שניסו לשמור על זכויות הפועל בארץ ישראל.
רוב העבודה בארץ הייתה בידי הערבים וכמוה גם רוב השמירה. העולים שזכרו את הפרעות הקשות בחוץ לארץ ונתקלו בהתנגדות ערביי הארץ לפעילות היהודים, החליט להקים כוח עברי שיגן על יישובים יהודים. בהתחלה הוקם ארגון קטן וחשאי שנקרא בר גיורא, שהפך לארגן גדול יותר " השומר " . חברי השומר שמרו על יישובים יהודים רבים בארץ כמו : זיכרון יעקוב, ראשון לציון ועוד.
המצב בארץ ותפיסת העולם החברתית של העולים הצעירים , הובילו חלק מהם להקים ישובים, שבו חיים על פי עקרונות של שיתוף ושל שיווין בכל התחומים: חלוקת נטל העבודה, מזון , תנאי מגורים, לבוש, חינוך ותרבות. צורת התיישבות זו נקראה "הקבוצה". הקבוצה הראשונה בארץ ישראל הוקמה על אדמות אום ג'וני ליד הכינרת ונקראה דגניה א'. רבים מהצעירים שעלו והאמינו ברעיון החייאת העם היהודי, הקפידו לדבר עברית, המשיכו לכתוב סיפורים בעברית, ואף ייסדו מספר עיתונים בעברית.

בשנת 1908 כמה שנים לאחר תחילת העלייה השנייה , הקימה ההסתדרות הציונית את המשרד הארץ ישראלי. תפקידו היה לפתח את היישוב היהודי בארץ ישראל. המשרד עזר להכשיר פועלים להתיישבות; בחן דרכים חדשות בפיתוח חקלאות עברית מודרנית, ארגן בעלי הון להקמת אחוזות מטעים, סייע בהקמת יישובים חקלאיים ובניית השכונה אחוזת בית, שממנה קמה העיר תל אביב. פעולות המשרד הארץ ישראלי עזרו לאנשי העלייה השנייה להסתדר בארץ.
באותה שנה פרצה מרידה בתורכיה, שארץ ישראל הייתה בשלטונה, מרידה שהייתה לה השפעת מה על אנשי העלייה השנייה. בחורים תורכיים מהפכניים שרצו שינוי, מרדו בצבא התורכי שבתו ברחבי ארצם וניסו להפוך את השלטון הקיים, מהפכתם נקראה מהפכת התורכים הצעירים. עולי העלייה השנייה קיוו שהמרד יצליח והשליטים החדשים יתייחסו בהבנה גדולה יותר לרעיון של קניית אדמות ועבודת האדמה.
מהפכת התורכים הצעירים לא ענתה על ציפיות אנשי העלייה השנייה. עלייה זו נפסקה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914.

אישים בעליה שניה:

דב בר בורכוב.
בורכוב, סוציאליסט יהודי רוסי, תיאר את הכלכלה היהודית כפירמידה הפוכה: בבסיסה אין שכבה יצרנית של פועלים ואיכרים, כמו בכל האומות, אלא סוחרים, פקידים ומנהלים, רק בראשה הצר עומדים הפועלים. לדעתו יש להפוך את הפירמידה הכלכלית הזו, והדבר ייתכן רק במדינת היהודים. כדי לנרמל את ההוויה היהודית יש לאפשר את הזרימה הטבעית הסטיכית של המוני היהודים לארץ ישראל. רק בארץ ישראל יש עתיד לסוצאליזם יהודי. הפועל היהודי יניע בארץ ישראל את גלגלי המהפכה הסוציאליסטית. בעקבות רעיונות אלה התארגנו ברוסיה אגודות פועלי ציון שמתוכן צמחו החלוצים של העלייה השנייה . החלוצים ראו את הבעייה היהודית כבעייה חברתית. בגלל הגלות הארוכה נותק העם היהודי מעבודה יצרנית. על ידי חזרה לעבודת האדמה וחיים של שיתוף בתנאים של חופש יגדל בארץ יהודי חדש. השיבה לעבודת כפיים היא חלק אינטגרלי של תחיית עם ישראל בארצו.

אהרון דוד גורדון.
א.ד גורדון היה אחת הדמויות הבולטות בעלייה השנייה. בכתביו ובדרך חייו ביטא את שאיפותיה ודרכה. הוא עלה לארץ בגיל 48 ונעשה פועל חקלאי . את תורתו כינו החלוצים דת העבודה "לקינו בעבודה, בעבודה נרפא" , אמר. העבודה הפיסית בעיקר החקלאות , היא דרך הגאולה של עם ישראל בארצו. ארץ נקנת בעבודה, אם לא נעבד את האדמה לא תהיה לנו זכות עליה.

"אנחנו לקינו בעבודה ובעבודה נרפא. את העבודה צריכים אנחנו להעמיד במרכז כל שאיפותינו. לייסד עליה את כל בניינינו. כך אם נביא לידי גילוי את האידיאל של העבודה נוכל לאחות את הקרע שנקרענו מעל לטבע.
העבודה אידיאל אנושי גדול. אידיאל של העתיד".


מלחמת השפות:
ב 1913 פרצה בחיפה מלחמת שפות, הוויכוח היה בשאלה מעשית באיזו שפה ילמדו בבית הספר הריאלי בחיפה את המקצועות הטכניים. בית הספר הוקם בידי חברת עזרה שנוסדה בידי יהודים מתבוללים מגרמניה ואשר הקימו רשת בתי ספר בארץ ישראל. הם לא היו ציוניים וראו בעברית שפה זרה נוספת. טענתם הייתה שאין אפשרות ללמוד מקצועות טכניים בעברית, אלא רק בגרמנית. ההסתדרות הציונית סירבה לקבל את הדין ונאבקה על הלשון העברית כשפת ההוראה. במאבק זה התערבו לצידה גם מורים שעבדו ברשת עזרה והם השביתו את הלימודים. "עזרה" נכנעה וההסתדרות הציונית קיבלה על עצמה את האחריות לחינוך העברי בארץ.

מפלגות וארגונים:
החלוצים בעלייה השנייה הבינו כי כוחם יהיה באחדותם. הם חשו דחויים ע"י האיכרים במושבות והבינו כי עליהם להיאבק כדי להגיע ליעדיהם. על כן הקימו מפלגות וארגוני פועלים. ב- 1906 קמה מפלגת הפועל הצעיר כמפלגת פועלים ציונית בארץ ישראל במרכז העמידו את תחיית עם ישראל בארצו , עבודה עברית ודאגה לפועל העברי. האידיאלוג שלה היה א.ד. גורדון.
"פועלי ציון" היו תנועת המשך לתנועה זו ברוסיה שהאידיאולוג שלה היה דב בר בורכוב. הם ביקשו להקים חברה סוציאליסטית בארץ ישראל והעלו על נס את המאבק המעמדי בבורגנות ובאיכרים. הם שמרו על קשרים עם הגולה ועם ארגונים סוציאליסטיים בעולם.
ב-1907 הוקם החורש הסתדרות הפעולים החקלאיים בגליל. ב 1912 הוקמה קופת חולים של פועלים .
עיקר פעילות הארגונים והמפלגות היה בהקמת מסגרות לעזרה הדדית. כך נוצר הייחוד של מפלגת פועלים בארץ ישראל שהיא מסגרת פוליטית כלכלית, חברתית ותרבותית כאחד. רבים מן הערכים והסמלים של מדינת ישראל נוצרו וגובשו בתקופת העלייה השנייה ורבים מאנשיה הנהיגו בהמשך את המדינה.
כדוגמת דוד בן גוריון ויצחק בן צבי וכו'.


העליה השלישית:
1919-1923


בשנת 1919, לאחר הפסקה ארוכה בעלייה, הגיע לארץ ישראל גל גדול של עולים. חלק גדול מהם היו צעירים שעלו בקבוצות. מה הביא צעירים אלה לארץ?
בתקופה שקדמה לעלייה התרחשו מאורעות סוערים מאוד. בפעם הראשונה הייתה מלחמה שהקיפה כמעט את כל מדינות העולם, ולכן היא נקראה מלחמת העולם הראשונה.
המלחמה נמשכה משנת 1914 עד שנת 1919, והשפיעה מאוד על היהודים. יהודים התגייסו לצבאות רוב המדינות הלוחמות. (לאילו מצבים עשויים היו להיקלע הלוחמים היהודים ומהן התוצאות שהיו עלולות לנבוע ממצבים אלו?).
המתחים של שנות המלחמה הביאו להגברת השנאה כלפי היהודים בארצות מזרח אירופה. לקראת סוף המלחמה, בשנת 1917, התרחשו שני אירועים שהשפיעו על החלטת חלק מהיהודים לעלות ארצה:
באנגליה התפרסמה הצהרת בלפור , ברוסיה התחוללה מהפכת אוקטובר.
בימי המלחמה, כשהעתיד נראה שחור, התפרסמה הצהרה רשמית מטעם ממשלת בריטניה שתמכה בשאיפת הציונות להקים בית לאומי יהודי בארץ ישראל. ההצהרה, שנתפרסמה ב 2 בנובמבר 1917 , ידועה בשם הצהרת בלפור על שם
שר החוץ הבריטי ארתור ג'ימס בלפור.
בהצהרה נכתב: " ממשלת הוד מלכותו מביטה בעין יפה על ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותתאמץ במיטב כוחותיה כדי להקל את השגתה של מטרה זאת, בתנאי ברור שלא ייעשה דבר, שיש בו כדי לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של העדות הבלתי יהודיות או בזכויותיהם ובמעמדם המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".
ההצהרה שימחה מאוד את הציונים. היא הייתה ההכרה הראשונה של מדינה כל - שהי בזכויותיהם של היהודים בארץ ישראל. במיוחד הייתה ההצהרה חשובה מפני שניתנה על ידי הבריטים , שהיו בדרכם לכבוש את ארץ ישראל.
בסוף המלחמה כבשה בריטניה את כל ארץ ישראל מידי התורכים, והשאלה הייתה מה יקרה עכשיו בארץ?    בשנת 1920 הוקם חבר הלאומים שתפקידו היה לקדם שיתוף פעולה בין לאומי להשיג שלום ובטחון. חבר הלאומים כונן את שיטת המנדטים. המנדט היה שלטון המעצמה על עמים שעוד לא היו מסוגלים לעמוד ברשות עצמם. השיטה היוותה פשרה בין עקרון הגדרת עצמאות לכל העמים ובין ההסכמים הסודיים שעשו המעצמות שניצחו במלחמה לחלוקת אזורים שנכבשו במלחמה. ב 1920 התכנסה בסן רמו שבאיטליה המועצה העליונה של חבר הלאומיים, ובה נציגי כמה מדינות בריטניה, צרפת, איטליה, יוון , יפן ובלגיה. המועצה החליטה להטיל על ממשלת בריטניה את האחריות להגשמת הצהרת בלפור, ולמסור לידיה את המנדט על ארץ ישראל עד שתושביה היהודיים יהיו מוכנים לעצמאות.
בשנת 1917 באוקטובר, פרצה מהפכה ברוסיה. קבוצה שלחמה למען שוויון וצדק , בסיסמאות של שלום , קרקע לאיכרים ושלטון לפועלים ולאיכרים, תפסה את השלטון. השליטים הישנים ובראשם הצאר העריץ חדלו להיות שליטים. המהפכה עוררה בקרב היהודים תקוות לשיווין זכויות ולחיסול האפליה. לזמן קצר התקוות התגשמו. הממשלה הצהירה כי זכיותיו של אזרח לא ייקבעו יותר על פי זהותו הלאומית או הדתית ובכך למעשה העניקה ליהודי רוסיה את שוויון הזכויות שציפו לה במשך שנים.
בוטלו כ 150 חוקים שהפלו את היהודים לרעה.
אבל המהפכה לא הושלמה כיוון שהרבה אנשים התנגדו למשטר החדש ואחרים חשבו על יצירת משטר אחר. התפתחה מלחמת אזרחים, שנמשכה בין השנים 1918-1921 . רבים ממנהיגי המהפכה היו יהודים, ולכן ראו הרוסים שתמכו בשלטון הצארי שלפני המהפכה, את כל היהודים כתומכי המשטר החדש, והביעו את התנגדותם, בין השאר, בהתנכלות כלפי יהודים. אבל גם תומכי המהפכה פגעו ביהודים ובמיוחד במוסדות יהודים. ב1919 נערכו פוגרומים בלמעלה מ 160 ישובים ונהרגו אלפים רבים של יהודים. החל משנת 1918 חוסלו ארגונים יהודים רבים. התנועה הציונית ואפילו תנועת הבונד הסוציאליסטית שפעלה למען שוויון, הואצו אל מחוץ לחוק. נאסרה גם הוצאה לאור של ספרים וכתבי עת בעברית. לצד הסבל שנגרם בגלל רכוש שנגנב או קרובי משפחה שנפצעו או נהרגו, הייתה אכזבה גדולה. בחורים ובחורות יהודים שהשתתפו במהפכה והאמינו שרעיונות המהפכה יתגשמו והיהודים ייהנו משוויון זכויות ככל העמים, הרגישו שכל תקוותיהם נעלמות.




הרצל, אבי הציוניות המדינית.
תאודור בנימין זאב הרצל נולד בבודפשט אשר בהונגריה בשנת 1860 בבית יהודי עשיר , בעל תרבות אירופאית. בנערותו עברה משפחתו לוינה , שם למד הרצל משפטים באוניברסיטה ונתקל אישית בתופעות אנטישמיות. לאחר סיום לימודיו התקבל לעבודה בעיתון אוסטרי ונשלח להיות כתב בפריס.
במסגרת עבודתו סיקר את משפט דרייפוס.הוא נדהם מעוצמת הרגשות האנטישמיים שמצא בעיתונות ובקרה בפוליטיקאים ואנשי הצבא. בעיקר נדהם מן הגילוי שבצרפת האנטישמיות עמוקה כ"כ . הרצל הסיק מכאן שהאמנציפציה לא פתרה את הבעיה היהודית . צרפת הייתה המדינה הראשונה אשר העניקה אמנציפציה ליהודיה, ואף שעברו מאז יותר מ 100 שנים האוכלוסייה דחתה את היהודים מקירבה.
ב – 1896 כתב הרצל את החוברת מדינת היהודים, ובה ניתח את מצב היהודים בגולה:
האמנציפציה לא תפתור את הבעיה היהודית באירופה. העמים רואים ביהודים זרים ושונים ומסרבים לקלוט אותם כשווים.
הלאומיות המתגברת מעמיקה את דחיית היהודים , שכן התנועות הלאומיות רואות בהם מיעוט לא רצוי.
היציאה מן הגטו של היהודים ושילובם במקצועות חופשים גורמים להתגברות השנאה אליהם בכל השכבות.
לפי כל התחזיות גילוי האנטישמיות ילכו ויתגברו והדבר יסתיים באסון ליהודים , לכן על היהודים לצאת מאירופה מוקדם ככל האפשר.
על היהודים להקים מדינה לעצמם. זהו צורך שלהם וצורך של העולם. על כן יש להניח, שהמעצמות תעזורנה בהקמת מדינה יהודית.

ציונות מדינית:
הרצל ראה את הבעיה היהודית כבעיה לאומית שיש לפתורה בדרך שמיעוטים אחרים באירופה פתרו את הבעיה הלאומית שלהם. על היהודים לנצל מצבים פוליטיים בזירה הבין לאומית כדי להגשים את שאיפתם. יש להפוך את מאבקם של היהודים להקמת מדינה לבעיה בן לאומית שהמעצמות יעזרו בפתרונה. במקביל ניסה הרצל לארגן תנועה ציונית ולהקים מוסדות בבחינת מדינה בדרך. לדעתו יש להקים את המדינה לפי תכנית קבועה מארש מבחינה מדינית וכלכלית ורק אחר כך להתחיל בהגירה המונית מאורגנת של היהודים.
הרצל הציע להקים את המוסדות:
א.      אגודת היהודים, (הקונגרס) – שתהיה הנציגות המוסמכת של העם היהודי.
ב.      החברה היהודית ארגון אשר ירכז את הביצוע, המימון וכל ההכנות הכלכליות. הרצל האמין בשלב זה כי האשראי יינתן ע"י הבנקים היהודיים הגדולים, כמו הברון הירש והברון רוטשילד.

הקונגרס הציוני בבאזל 1897
היהודים המתבוללים במערב, הברונים והעשירים, דחו את התוכנית. שאיפתם הייתה להשתלב בארצות מושבם, והלאומיות היהודית איימה על השתלבותם. הרצל פנה אל המוני העם שישבו במזרח אירופה. בקונגרס הציוני הראשון שנערך בבאזל אשר בשוויץ, השתתפו 197 צירים. רובם באו ממזרח אירופה, מעטים מן המערב , מהבלקן ונציק אחד מאלג'יר. הסיום הקונגרס התקבלו החלטות המהוות את תוכנית באזל.

תוכנית באזל:
"הציונות שואפת לרכוש מקלט (בית – מולדת) בטוח במשפט פומבי לעם ישראל בארץ ישראל". השתמשו במונח "מקלט" ולא "מדינה" , כדי לא להרגיז את העותמאנים (הטורקים ) שכבר אז התנגדו להגירה של יהודים לארץ ישראל.

המטרה:
קבלת צ'רטר, זכויות מדיניות על ארץ ישראל מדי המעצמות העולמיות.
האמצעים:
יישובה של ארץ ישראל ע"י איכרים, בעלי מלאכה ופועלים
הקמת מוסדות שיטפלו בארגון היהודים לקראת ההגירה מאירופה.
פעילות מדינית שמטרתה להשיג את הצ'רטר על ארץ ישראל.


הקמת מוסדות התנועה הציונית:
ההסתדרות הציונית, היושב ראש הראשון שלה , היה הרצל.
"אוצר ההתיישבות היהודית" הוקם בלונדון ב 1899, במטרה לגייס הון כדי לרכוש את ארץ ישראל מידי משפחות אצולה עותמאניות ואחרות,ולהקים מוסדות וארגונים אשר יפתחו את הארץ לקראת ההגירה הגדולה אליה.
הקרן הקיימת לישראל הוקמה בשנת 1901 מטרתה הייתה לאסוף תרומות לקניית אדמות לשם התיישבות בארץ ישראל.


זרמים נוספים בציונות:
הציונות הרוחנית, אחד העם.
אחד העם הוא כינויו הספרותי של אשר גינצבורג סופר ופובליציסט אשר חי ברוסיה , שם פעל בקרב חובבי ציון, במאמרי הביקורת שלו על דרכה של התנועה הציונית ועל העלייה הראשונה גיבש את תורתו.
במאמרו אמת מארץ ישראל הוא מבקר קשות את החיים במושבות ואת מדיניות הברון. הוא טוען שמבחינה רעיונית ותרבותית אין כאן שום הישג. כל אחד דואג לענייניו האישיים ומי ידאג לרעיון הלאומי? כישלונו של הרצל בהשגת צ'רטר מוכיח, לדעתו כי אין לציונות המדינית פיתרון לבעיה היהודית.

תורתו של אחד העם – ארץ ישראל כמרכז רוחני.
צרת היהודים היא הבעיה של היהודים כפרטים. עבור הפרט היהודי התשובה כרגע היא הגירה לאמריקה. כל יהודי ייקח את גורלו בידיו וידאג לעצמו כפי שהיה עד כה.
צרת היהדות- זוהי צרת האומה, ועליה יש לתת את הדעת. יש סכנה קיומית ליהדות בעקבות ההתבוללות הרבה במערב אירופה ובמרכזה. היהדות החרדית מתבדלת , ואין עוד בדת כוח מלכד. לכן יש להפוך את התרבות היהודית לכוח המלכד , ואת כל המאמצים והמשאבים יש להשקיע בחינוך העם ובהכשרת הלבבות. לארץ ישראל יעלה רק מי שהרעיון הלאומי ותחיית התרבות היהודית קרובים לליבו, והוא מוכן לוותר על ענייניו האישיים למען העם. כך יהפוך המרכז הלאומי בארץ ישראל למרכז רוחני לכל העם היהודי. ההישגים הרוחניים שאליהם יגיעו האליטות התרבותיות בארץ ישראל יקרינו וישפיעו על כל העם בגולה.

"בני משה"
אחד העם וחבריו הקימו את אגודת בני משה כדי שתיאבק על הגשמת רעיונות אלה. הם השפיעו רבות על שיפור החינוך העברי בארץ ובגולה כמו כן ייסדו את הוצאת הספרים " אחיאסף" ואת הירחון "השילוח".

ציונות דתית – תנועת "המזרחי"
היהדות החרדית הייתה אנטי ציונית. החרדים ראו בציונות התרסה נגד אלוהים, דחיקת הקץ, מעין שבתאום חילונית שתביא רק אסון על העם. א' בקרב היהדות הדתית, הלא חרדית היו זרמים ציוניים.
הרב יצחק יעקוב רינס וחבריו ראו בחיוב את התנועה הציונית שהרי אנשיה עסקו במצוות יישוב ארץ ישראל. הלאומיות החילונית היא פן אחר של הדת היהודית, לשתיהן אותה מטרה – שיתב ציון. יש להשתלב בתנועה הציונית ולהשפיע בכיוון של שיבת עם ישראל לתורת ישראל.
תמצית עקרונות הציונות הדתית היא:

"עם ישראל בארץ ישראל על פי תורתו".
הופעת אחד העם ותומכיו ודרישתם מן הציונות להקדיש את עיקר המשאבים לחינוך זירזו את הקמת הסתדרות המזרחי בשנת 1902. נקבעה מסגרת מיוחדת למזרחי בתוך ההסתדרות הציונית הכללית . פעולתה התרכזה בעיקר בחינוך ברוח הלאומיות והתורה בגולה ובארץ ישראל. ב – 1920 נתנה ההסתדרות הציונית למזרחי אוטונומיה בתחום החינוך הדתי בארץ ישראל.מאז התפתח החינוך הדתי היסודי , העל יסודי וישיבות הפועל המזרחי.
הפועל המזרחי הוקם על ידי חלוצים דתיים בארץ ישראל ב 1902 . הרעיון העומד ביסוד התנועה הוא תורה ועבודה- חיים יצרניים וצדק סוציאלי הם תנאים לחיים בארץ ישראל. בנוסף לשיבה לתורת ישראל.
ב – 1935 נוסד הקיבוץ הדתי כמסגרת ארגונית. טירת צבי בעמק בית שאן היה הקיבוץ הדתי הראשון . בשנות ה 40 כבר היו 10 קיבוצים במסגרת הקיבוץ הדתי.