האתר אינו נתמך בדפדפן זה
אנא שדרגו לדפדפן חדש יותר
chrome firefox explorer safari opera

עמק יזרעאל אז והיום

עמק יזרעאל אז והיום

"1894 אמצע הקיץ. שמש לוהטת תלויה בשמים בהירים, שולחת קרני חום. חמסין ומחנק. מעל ירוקת הביצות המכסות את אדמת עמק יזרעאל נישא ענן של יתושים. הענן נע מביצה לביצה, ונושא עמו את הקדחת הנוראה, קיללת העמק.
לפתע מוחרד השקט. מרחוק נשמעת דהרת סוס. עד מהרה מתגלים הסוס ורוכבו. ללא דרך רץ לו הסוס במרחבים, ומכאן אל הביצה. הסוס מפלס לו דרך בביצה. הרוכב שעל גבו יושב זקוף. שיער ראשו הארוך מתעופף ברוח ועיניו החדות נעוצות במרחקים.
זמן רב עושים הרוכב וסוסו בסבך הביצה. וכאשר לבסוף הם יוצאים מהשטח המסוכן, הם מגיעים לשדה קוצים. הוקצים החדים, שקומתם קומת אדם, ננעצים בבשר החי ללא רחם.
עצור! – הרוכב מושך ברסן בהמתו ממושבו על גב הסוס, ומתבונן בשממה שמסביב. לעל מלוא העין אין נראית אך נקודת יישוב אחת.
"אקח לי כמה מקוצים החדים למזכרת – חושב הרוכב לעצמו – הן לא ירחק היום והעמק השומם הזה יתכסה יישובים פורחים ואיש לא יאמין לי כי אי פעם צמחו כאן קוצים שגובה אדם להם". ואגב כך מוציא האיש מחגורתו סכין הנתונה נרתיק של עור, וקוטם את ראש אחד הקוצים. בזהירות הוא מכניסו לתרמילו למשמרת, וממשיך בדרכו".


ואנחנו שלא ראינו אותו קוץ שנקטף לעדות, האם נוכל להאמין, היום, כשאנו צופים על מרחבי עמק יזרעאל, והוא כולו תשבץ של שדות ויישובים, כי עוד לפני 120 שנה היה כל המראה הזה רק מראה חלום ברוחו של איש בעל דמיון?
יהושע חנקין, הוא הרוכב הבודד, לא בעל דמיונות היה ולא שוגה בחלומות; אדרבה, דווקא הוא ושכמותו, "הראשונים" כפי שאמרנו יכונו, נמצאה בהם הראייה העמוקה יחידת הסגולה, תכונתם של "עושי-ההיסטוריה, שמכוחה מה שנחשב עד אז בעיני דורות רבים כחלום, כבלתי אפשר, נתפס כמציאות. כאפשרי. הדמיון, אנו הזקוקים לו היום – וכמה! – כדי להבין את הפלא הזה, את פלא מציאות החלום.

קווים לגיאוגרפיה של העמק
עמק יזרעאל הוא הגדול בעמקי ארץ ישראל, ומכאן כינויו – "העמק". הוא משתרע בין הרי הגליל התחתון בצפון לבין הרי שומרון בדרום. כמעט כולו מוקף הרים, וביניהם, מצפון, התבור וגבעת המורה, שלוחות הגליל, ומדרום – הגלבוע והכרמל, שלוחות השומרון. במערב קלוע עמק יזרעאל במעבר צר בין הגליל והכרמל, עד לעמק זבולון, ובמזרח הוא מתרווח בין הגליל והגלבוע, עד בקעת בית-שאן, בואכה בקעת הירדן. שמו של עמק יזרעאל ניתן לו על שמה של העיר יזרעאל שהיתה בירת החבל ימים רבים.
מבדילים בעמק שני חלקים עיקריים: העמק המערבי, הוא החלק הגדול מן השניים, ובו זורם הקישון מערבה, אל הים התיכון; העמק המזרחי, ובו נחל חרוד, הזורם מזרחה, אל הירדן. העיר עפולה נמצאת על קו פרשת המים בין שני עמקים אלה.
שטחו של העמק הוא כ-405 ק"מ מרובעים: העמק המערבי – 341 קמ"ר, והעמק המזרחי – 64 קמ"ר. גובהו של העמק המערבי מעל פני הים כ-50-80 מ', ושל המזרחי, הנמצא ברובו מתחת לפני הים, עד כ-60 מ' מתחת לפני הים.
הנקודה הגבוהה ביותר בגבולות המעק, הנשקפת על חלקו התיכון, היא פסגת התבור – 588 מ' מעל פני הים. פסגה אחרת, סמוכה לו, היא גבעת המורה – 515 מ'. מרכס הגלבוע בולטות פסגות אחדות על פני העמק המזרחי, והגבוהה שבהן, הר ברקן, מתנשאת לכדי 500 מ' מעל פני הים. מעל חלקו המערבי ביותר של העמק מתנוססת קרן הכרמל (מוחראקא) – 482 מעל פני הים.
אדמת העמק היא סחף שנגרף בזרמי המים מההרים סביב. פה ושם יש בו שרידי רצועות לבה. האדמה פורייה מאד, ובימות הגשמים טובענית. מזג האויר שונה בשני חלקיו. בחלקו המזרחי של העמק חם יותר משבמערבי, וכמות הגשמים: בחלק המערבי – כ-500 מ"מ בשנה, ובמזרחי – כ-400 מ"מ בשנה, והיא פוחתת והולכת ככל שמדרימים מזרחה. בימות הגשמים זורמים מים רבים ממורדות ההרים סביב, ונקווים אל הנחלים, שבסופם מתנקזים – בעמק המערבי – אל הקישון. סעיפו המזרחי של הקישון הוא בלב הגלבוע, וסעיפים נוספים לו בהרי שומרון בדרום ובהרי הגליל בצפון. בעמק במזרחי, לרגלי הרי הגלבוע התלולים, עובר נחל חרוד, וזורם – דרך בקעת בין שאן – אל הירדן.
                                     ע"פ זאב וילנאי


 

הקרן הקיימת רוכשת את אדמת העמק

א. רופין (מספר). בימי המלחמה וגם בשנתיים הראשונות אחרי המלחמה, אסר החוק על קניית הקרקעות. לאחר שהונהג שלטון אזרחי, בנציבותו של הרברט סמואל, בשנת 1920, הותרה קניית הקרקעות. שוב עמד חנקין על משמרתו וחתם חוזה זמני על קניית 70,000 דונאם. כמחצית הקרקע (נהלל, גניגר, נצרת) היתה אדמת-בעל, ועלתה 3 לא"י הדונאם, המחצית השנייה (נוריס) היתה מקצתה אדמת-שלחין, ועלתה 6.5 לא"י הדונאם. הקנייה כולה עלתה ל300,000 לא"י לערך, והיה צריך לפרעה מייד עם קבלת הקרקע. כשבא חנקין אלי עם חוזה זה, הודעתי לו, שלפי מצבה הכספי של ההסתדרות הציונית ומוסדותיה, קנייה זו מן הנמנעות היא לחלוטין. חנקין הוכיח וחזר והוכיח את חשיבותה של קנייה זו, אף אני הודיתי שכאן ניתנה בפעם הראשונה האפשרות להתחיל בהתיישבות בקנה מידה גדול על פני שטח רחב ידיים שלא היה לנו כמוהו מעולם, אבל לא ראיתי דרך להשגת הסכום העצום הדרוש לקנייה. שיחתנו נמשכה שעות מרובות ונראה כאילו נסתיימה ללא תוצאה, אבל סוף סוף הודעתי לחנקין שאשתדל לעניין את הקרן הקיימת לישראל בקנייה זו, אם אפשר יהיה לשלם את הכסף בעשרה שיעורים שנתיים. הצעה זו נראתה אז דמיונית, כי מעולם לא אירע עוד לפני כן, שערבי ימכור קרקע בתשלומים לשיעורים. גם חנקין החה מסופק מאוד אם אפשר ללכת בדרך זו, אבל אמר לנסות, ובאמת, הצליח לקבל מידי בעלי הקרקע חוזה ברירה, שעל פיו ישולם המחיר – אמנם לא בעשרה שיעורים שנתיים אלא בשישה. את הקרן הקיימת לישראל בא"י ייצג אז ועד שחבריו היו ה"ה אוסישקין, אטינגר ואני (רופין). ועד זה הסכים לעצם הקנייה והעביר את החלטתו לאישור הקירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל, שמקום מושבה היה בהאג (הולנד).



כך השולמה בשנת 1921 ע"י הקרן הקיימת, קניית 70,000 דונאם מאדמות העמק: תל-עדש, הלא הוא תל-עדשים, מעלול, הלא היא נהלל, וגוש נוריס, ששינה שמו לגוש חרוד.
בסך הכל, היו באמצע שנות העשרים למאה, בידיים יהודיות, ובעירו בידי הקרן הקיימת לישראל, 200,000 דונאם בערך, שהם כשני שלישים של העמק כולו.
הבשורה על דבר הקנייה עוררה התלהבות גדולה ברחבי העולם היהודי. שותפים לשמחה היו מאות פועלים חקלאיים, בני העליות השנייה והשלישית, אשר המתינו שנים ארוכות לתורם לעלות להתיישבות, וכבר באותה שנה עצמה, החלה ההתיישבות באדמות העמק, שנגאלו מבעלות זרים, אך עוד ציפו לגאולתן ממארת הביצות והשממה.
נהלל, בכור מושבי העובדים בארץ, היה הראשון שעלה על הקרקע. את פני הבאים הקביל בדווי זקן, שהצביע על החורבות במקום והזהירם מגורל זהה. כשנשאל מדוע אי אפשר לחיות במקום הזה, השיב כי המים כאן רעים ומי ששותה מהם צבה ביטנו והוא מת מקץ שלושה ימים. גם חוות דעתו השלילית של הרופא שביקר במקום לא שכנעה את הנהללים לנטוש את מקומם.
בעת ובעונה אחת עם עליית נהלל, נטו אוהליהם לרגלי הגלבוע מייסדי עין-חרוד. כמקום ליישובם בחרו את המעיין העתיק, זירת הקרב בין גדעון למדיינים, המהפכה לו בצלע ההר. לאחר שנים מספר העתיקו מושבם לגבעת קומי, מקומם הנוכחי. לא ארעו הימים ושכנתה של עין-חרוד, תל יוסף, עלתה על אדמתה, והיא מצבה חיה לזכרו של יוסף טרומפלדור.
הפעולה הראשונה היתה ייבוש הביצות, בעזרתה של הקרן הקיימת. הקדחת הממארת, שהפילה קרבנות מבין הראשונים, נעלמה, ובמקום הביצה נחשפה קרקע עידית, יפה לגידולי תבואות. מרחבי העמק שבו והיו לארץ מיזרע ומטעים.
אל ראשוני היישובים נוספה עד מהרה שרשרת של יישובי עובדים. קבוצות, קיבוצים ומושבים חדשים צצו ושיגשגו, והם משנים את פני העמק לבלי הכר. רצף זה של יישובים עבריים, לראשונה בתולדות ההתיישבות החדשה, היה לעובדה שהפעימה רבים בארץ ובגולה.
שנים רבות לאחר שהחל יישוב העמק הוא הוסיף לשמש מקור השראה וגאווה לנושאי המפעל החלוצי.

איזור הגלבוע בהתפתחותו
עמק חרוד, רמת יששכר, חבל תענך. שלושת האזורים האלה מאוגדים במסגרת "המועצה האזורית הגלבוע". לעל אחד אופי מיוחד ובעיות ספציפיות.
כבר בימים הקדומים ביותר השתמשו עמי האיזור בעמק יזרעאל כדרך מעבר בין ארם נהרים בצפון למצרים בדרום. לאורך הדרך ("דרך הים") הוקמו ערים חשובות כגון: בין שאן, מגידו, יזרעאל, ששמרו בעיתות שלום על דרכי המסחר והפכו בעת מלחמה למבצרים מבוצרים היטב. על כל צעד ושעל אפשר לגלות חומר ארכיאולוגי חשוב ומאות סקרים וחפירות ממש נעשו באיזור. מכביש הסרגל מזרחה שורר באזורנו אקלים ערבתי, שהופך למדברי בבקעת בית שאן. בהרי הגלבוע שורר אקלים ים תיכוני המושפע מהאקלימים שבעמקים. שוני האקלים מתבטא בשפע צומח מגוון וכן במינים רבים של בעלי חיים: צבועים, דורבנים, חתולי ביצה ובר, נוטריות, סמורים, גיריות וצבאים. קיים מגוון רחב של חקרים למיניהם. מרשימים מיני העופות הרבים המשתכנים בבריכות הדגים, במיוחד בחורף ובעונות הנדידה.

גאולת עמק חרוד
ששת היישובים בעמק חרוד: עין חרוד, תל יוסף, כפר יחזקאל, גבע, חפציבה ובית אלפא עלו בשנים 1921/22 על הקרקע, שנקנתה ע"י יהושע חנקין בשנת 1920 מידי בני משפחת סורסוק האמידה. רוב האדמות היו אדמות ביצה, בה השתוללו יתושי קדחת; מיד לאחר הקנייה החלה הקהק"ל, בעזרת חלוצי העמק, בייבוש הביצות. העבודה נמשכה כשלוש שנים. הונחו 11,000 מטר צינורות ניקוז, הותקנו 2,000 תעלות בטון, נעשו 3,500 מטר תירון והעמקה באפיקי הנחלים, 20,000 ממ"ק אדמה (רוב העבודה נעשתה בידיים ללא דחפורים!), הושקעו – 50,000 ימי עבודה. הצליחו לייבש שטח של 16,000 דונם. העבודה כולה עלתה 18,000 ל"י! כאשר אנו קוראים את המספרים המדהימים על הנחת צינורות, חפירת תעלות – האם היו החלוצים "ענקי אדם" – איך יכלו להחזיק מעמד בתנאים הקשים? כנראה רצון וחזון עושים את האדם למסוגל להתגבר על קושיים אין ספור!!

60 להתיישבות בחרוד
"בעוד שנה, ב-1981 תמלאנה 60 שנה להתיישבות בעמק חרוד. בגאווה יכולים חלוצי העמק להתבונן במפעל חייהם – במקום שטחי בור וביצות – שדות מעובדים, מטעי זיתים, פקנים, שקדים, פרדסים, בריכות דגים ומאגרים למים מתוקים. לאן שתפנה עיניך, תוכל להזינם בירק שבעמק, בהרי הגלבוע בדרום וגבעות רמת יששכר בצפון. לעמקי בית-שאן וחרוד הביא שמואל (ססי) המבורגר את זרע הכותנה מחוותו בקליפורניה. כאן נעשו הניסויים הראשונים בגידול הכותנה, וכיום הפך לאחד הגידולים החשובים בארץ.
ענפי הרפת והצאן הגיעו להישגים מרשימים. אף בגידול ברק לבשר – עדרי העמק הם הגדולים בארץ.
בענף הלול חלה התפתחות הודות לפיצול שלוחות, כלומר כל משק או מושב עוסק רק באחד מענפי הלול: משק רבייה, גידול תרנגולות להטלה או פטימים. נוסף לכך מגדלים תרנגולי הודו. הוקמו מדגרות מודרניות בכמה משקים.
ולא די בכך – התעשייה החלה להתפתח בצעדי ענק. כיום חיה אוכלוסיית האיזור: 60% - מהחקלאות ו-40% מהתעשייה. בכל המשקים הקיבוציים קיים לפחות מפעל תעשייתי אחד, ברובם שניים ויותר. הוקמו מפעלים משותפים לאיזור הגלבוע ויש גם כאלה בשיתוף עם איזור בית-שאן, כגון: קואופרטיב להובלה "בית-שאן-חרוד", אל"ף – תחנת טרקטורים ודחפורים (מכונות כבדות) לעבודות עפר, בתי אריזה מרכזיים. במפעלים האזוריים של בקעת בית שאן ומגדל העמק הננו שותפים פעילים."
                                  אברהם לוי, 1980 (מנהל בית-שטורמן)

בעין חרוד הוקמו מוסדות תרבות מפוארים, החשובים בהם: בית שטורמן, המציג את האיזור על כל גווניו: ביולוגיה, ארכיאולוגיה, הגנה ונשק, התיישבות, חקלאות, תעשייה וכמו כן ארכיונים וספרייה. משכן לאמנות שהוא המוזיאון לאמנות השלישי בגודלו בארץ. באוספיו מודגשת במיוחד אמנות יהודית לכל דורותיה. בית טרומפלדור בתל יוסף מוקדש לארכיון "גדוד העבודה" ולכל הקשור ביוסף טרומפלדור.
לששת הישובים הראשונים נתווספו: קיבוץ יזרעאל (1948), וגדעונה – כפר עבודה מעולי תימן (הם הובאו ארצה בשנת 1949 "על כנפי נשרים" – "מרבד הקסמים").
קבר יהושע ואולגה חנקין, כעין מוזיאוליאום, נמצא מעל מעיין חרוד.

בשנות המאורעות הוחל בהכשרת קרקעות ברמת יששכר ובשנת 1937 עלה המושב השיתופה "מולדת" במסגרת "חומה ומגדל" על הקרקע. ב-1943 מושב שכן – רמת צבי. עם פרוץ מלחמת השחרור נעזבו ברמת יששכר הכפרים והערביים הוותיקים, אז כפרי הזועבים: תמרה, נעורה וטייבה, נשארו במקומם עד היום הזה. בד"כ יחסי השכנות ביניהם לבין המשקים היהודיים טובים.
בשנות החמישים עם גיבור העלייה הגדולה מארצות ערב, פותח חבל תענך. בהתחשב עם החומר האנושי, שהיה רחוק מחקלאות הוחלט "ליצור 3 מרכזים. סביב כל מרכז התיישבו 3-4 מושבים מארץ מסוימת בלבד, כדי שיוכל להסדיר את חייו ומנהגיו לפי רצונו. המפגש הבין עדתי הוא במרכזים (גני ילדים, צרכנייה, בתי ספר, פעולות ספורט, תרבות, נוער וכו'). עם גידול המושבים הוקמו בתי עם וצרכניות במושבים עצמם. במרכזים נשארו בתי הספר ופעולות המתנ"ס. אמנם התהליך הזה אינו אחיד לכל המרכזים, אך נראה שזהו כיוון ההתפתחות.